<h1>סמ"ג לאוין סימן ג'</h1>
<h2>דף לה.</h2>
כתוב בפרשת ראה (דברים י"ב ג') ונתצתם את מזבחותם ושברתם את מצבותם ואשריהם תשרפון באש ופסילי אלהיהם תגדעון ואבדתם את שמם מן המקום ההוא, וכתיב בסמוך (פסוק ד') לא תעשון כן לה' א-להיכם, ובספרי (ראה פסקא ז') דורש מכאן שהנותץ אבן אחת מן ההיכל או מן המזבח ומן העזרה שעובר בלא תעשה רבי ישמעאל אומר מניין למוחק אות אחת מן השמות המוקדשין שעובר בלא תעשה שנאמר ואבדתם את שמם וכתיב בתריה לא תעשון כן לה' א-להיכם, ובפרק שבועות העדות (שבועות ל"ה א') ובמסכת סופרים (פ"ד ה"א) מפרש השמות המוקדשין. כתוב בהלכות גדולות (דף קמ"א ב' מערכין ו' א') כתב שם שלא במקומו, פירוש, במקום שאין ראוי ליכתב, לא קדיש כוליה גיליון דידיה כדתניא היה כתוב על ידות הכלים ועל כרעי המטה הרי זה יגוד ויגנוז, פירוש יחתוך מקומו ויגנז. מכלל זה אתה למד שאם כתב שם על יריעה [אחת] בס"ת או תפילין ואפילו בטעות שכל היריעה קדושה, ובלבד שנתכוון לכתוב שם, דכוונה בעינן כדמוכח בפרק הבונה (שבת ק"ד ב') ובמסכת סופרים (פ"ה הל' ג') דתניא הרי שהיה צריך לכתוב את השם ונתכוון לכתוב יהודה וטעה ולא הטיל בו דל"ת שאומרים חכמים שאינו מקודש (ע"פ יראים סי' שס"ו) אף בהעברת קולמוס והביא הרב רבי אליעזר ממי"ץ (יראים שם) ראייה על זה מדקאמר במועד קטן בפרק בתרא (כ"ו א') אמר רב הונא הרואה ספר תורה שנשרף חייב לקרוע שתי קריעות אחת על הגויל ואחת על הכתב שנאמר (ירמי' ל"ו כ"ז) ויהי דבר ה' אל ירמיהו אחרי שרוף המלך את המגילה ואת הדברים באש, וכתוב שם למעלה (פסוק כ"ד) ולא קרעו בגדיהם המלך וכל עבדיו, מכלל דהיה להם לקרוע.
